עמוד 1
עמוד 2
עמוד 3
עמוד 4
עמוד 5
עמוד 6
עמוד 7
עמוד 8   
   << לעמוד הקודם
לעמוד הבא >>
 

"הבולגרים במנהרת הזמן" – תקציר המופע

רגע לפני שיוצא ה-DVD של המופע המרכזי בחגיגות השמונים ולטובת כל אלו, אשר לצערם לא הצליחו להגיע ולצפות במופע בערב עצמו, להלן תקציר המופע:
המופע נפתח במועד עתידי, לקראת חגיגות יובל המאה למושב בית-חנן, באספה כללית בה נידונים שלושה נושאים עיקריים: אישור תקציב לחגיגות המאה, אישור הפעלה ל"מנהרת הזמן" שנרכשה לאחרונה ודיון בהצעתה של חברת "דביר נדל"ן בע"מ". חברת "דביר נדל"ן" מציעה למושב לרכוש ממנו את הזכויות על שטח נרחב ("האלף דונם") ולהפוך אותו לפארק עם מגרשי גולף, ברכות שחייה ובקתות נופש. מתברר כי מאחורי התוכנית עומדת נקמתו של דביר, שהוריו בקשו לקנות משק במושב לפני 40 שנה, אך נדחו. בגלל מיעוט המשתתפים מחליטים לדחות את הדיון בנושא לאספת המשך בשבוע הבא.
הצעירים תומכים בתוכנית, אך המבוגרים מתנגדים לה ומנסים לנצל את "מנהרת הזמן" על מנת לשוב לוועדת הקבלה של שנת 1989 ולשנות את החלטותיה. בהפעלת המתקן החדש חלות תקלות וכך מגיעים "המעופפים בזמן" לאירועים שונים בחיי המושב – דיונים על הרחבת המושב (2009), קליטת ילדי עליית הנוער מסוריה (1945), פינוי משפחות ממושב בצרון לבית-חנן (1948), החריש הראשון (1929), ברכת השחייה שכוסתה בחול (1970), מריבות בבית-האריזה (בלי זמן מוגדר), ופגישה עם השומרים במושב (1989). באחד המפגשים הם פוגשים את דביר הילד, המצטרף אליהם למסע, אך אינם מצליחים להגיע לדיוני וועדת הקבלה.
עם שובם של "המעופפים" לשנת 2029 הם שבים לאסיפה הכללית, בה מתברר כי דביר מוריד את הצעתו לאור זיכרונותיו ממסע בזמן בילדותו, מסע המדריך אותו "לא לפגוע בפנינה הכפרית של השפלה".
במופע שולבו קטעי וידאו של "המעופפים" בזמן, שירים וריקודים. בעיות שונות האופייניות לחיים במושב הועלו בהומור ובחיוך אוהב.
 
 

חוויותי מהמופע

עופר רפפורט

כשפנו אלי לפני מספר חודשים ושאלו אותי אם ארצה להשתתף בסרט למופע שנות ה-80 של המושב, לא תיארתי לעצמי לאיזה חוויה מיוחדת אני נכנס...

למדתי והכרתי את ההיסטוריה ואת חיי ההווה של המושב, לא רק כילד שמתגורר במושב, אלא גם מהבדיחות והציניות של ותיקי המושב.

בזכות התסריט, הבימוי, החזרות האין סופיות (שלפעמים הייתי מעדיף לוותר עליהן), הצילומים במושב ובאולפן בתל אביב, הרגשתי כמו שחקן אמיתי.

אני חושב שהחוויות שמהן הכי נהניתי היו הצילומים (למרות היום החם ביותר בשנה...), והחזרה הגנרלית שיכולתי להבין בשביל מה השקענו כל כך הרבה שעות, כי את המופע לא יכולתי לראות (כמו כל השחקנים).

אני חושב שגם אני, כמו דביר, הייתי רוצה להשאיר את המושב כמו שהוא, אולי קצת יותר מתקדם, אך בעיקר כמו היום.
 
   << לעמוד הקודם
לעמוד הבא >>
   עמוד 1
עמוד 2
עמוד 3
עמוד 4
עמוד 5
עמוד 6
עמוד 7
עמוד 8   
   לאינדקס גליונות
לאתר בית-חנן