עמוד 1
עמוד 2
עמוד 3
עמוד 4
עמוד 5
עמוד 6
עמוד 7
עמוד 8   
   << לעמוד הקודם
לעמוד הבא >>
 

ביקור משלחת מבולגריה בבית-חנן

שרה לייב
ביום שישי קיצי וחם, מוקדם בבוקר, הגיעה לבית- חנן משלחת משרד החקלאות הבולגרי במטרה לבקר בחממות הירקות של רמי מנדה וארז עצמון. בראש המשלחת עמדו שר החקלאות הבולגרי ד"ר מירוסלב נאידנוב, ושגריר בולגריה בישראל דימיטר טנצ'ב שדיבר עברית רהוטה. נלוותה אליהם קבוצה לא קטנה של אורחים: אנשי משרד החקלאות הבולגרי, חקלאים, עיתונאים וצוות טלוויזיה, שירדו מן המכוניות ופנו לעבר החממות . הם באו מלאי התעניינות לראות ולהבין, מה הופך את החקלאות הישראלית, לבעלת מוניטין עולמי בפיתוח החקלאות המודרנית.

בתוך החממה הממוזגת, ליד שורות של שתילי עגבניות מודלות לגובה של 2.50 מטרים, עמדה קבוצת האורחים והקשיבה להסבריו של ארז שתרגמתי לבולגרית. בשקט ובנועם נשא ארז את דבריו: החממה, הוא אמר, עובדת בשיתוף עם חברת "הזרע", שהיא החברה הישראלית הגדולה ביותר ליצוא זרעים, ואיכות תוצרתה נחשבת בין הטובות בעולם. "הזרע"- המשיך ארז - מתמחה במחקר ופיתוח זני ירקות חדשים העונים לצרכי השוק העולמי המודרני. לכן, מטרתה העיקרית של החממה היא לשפר, בהנחיית מומחים, את תכונות היסוד של הירקות. כלומר, לשפר את טעמם, לחזק את סגולותיהם הבריאותיות ואת עמידתם בפני מחלות ומזיקים, להפחית את השימוש בחומרי הדברה ולהאריך את חיי המדף שלהם.

כדי לתת מענה לדרישות הספציפיות של כל לקוח, החממה מחולקת לאזורים בהם מטפחים את הירקות על פי דרישותיו של כל מזמין. כך למשל, שורות העגבניות שעמדנו לידם היו מיועדות לתורכיה. בין יתר הדרישות, הזמנתם של התורכים כללה שתילים בגובה מקסימאלי של 2.50 מטרים כדי שיתאימו לחממות הנמוכות שלהם.

"מובן מאליו שגם לפן הכלכלי יש חשיבות", מדגיש ארז. "תוצאות המחקרים של המומחים שלנו להגדלת היבולים, הן מרשימות. היום מדונם עגבניות מהזנים החדשים, אפשר להגיע ליבול של שלושים טון לדונם במקום כמה טונות בודדות בעבר".

אחד הפרויקטים המסקרנים ביותר של החממה של רמי וארז כיום, הוא טיפוח זן עגבניות חדש המכיל ריכוז גדול של ליקופן (Lycopene) - מרכיב בריאותי רב עוצמה שקיים בירקות ופירות אדומים, כמו עגבניות, פלפלים אדומים, אבטיחים, אשכוליות אדומות ואחרים. הליקופן הוא בכיר נוגדני החמצון (האנטי-אקסידנטים). הוא מחזק את המערכת החיסונית של הגוף ועוזר לו במלחמתו נגד טווח רחב של מחלות. היום המחקר עומד בשלביו האחרונים ומעורר בנו תקוות סמויות שאולי בקרוב העגבנייה תמלא את מקומה של הגלולה הרפואית ותוכיח לנו את ניצחונם של ידידנו הטבעונים.

מצלמת הטלוויזיה תקתקה. ארז השיב לשאלות רבות, החל מכמות צריכת המים ומחירם, וכלה בבעלות החממה והקרקע עליה היא בנויה. כדי להמחיש את תשובותיו, הוא קטף מן השיח הקרוב מלפפונים טריים וכיבד את אורחיו.

התדרוך המקצועי הסתיים. ביציאה מן החממה אמר לי שגריר בולגריה בחיוך: "את יודעת, מן הירקות הנהדרים האלה אפשר לעשות סלט בולגרי נהדר. השאלה היחידה תהיה, האם להוסיף גבינה בולגרית, או בצל ושום".

בבית האריזה הסמוך, המתין לנו שולחן ערוך על פי המסורת המפורסמת של תורי מנדה: קפה, משקאות קרים ועוגות ביתיות. ארז הלך עם צלמי הטלוויזיה לצילום ראיון קצר, ובחדר שלנו התפתחה שיחה שונה: מה הוא ההבדל הרעיוני, הארגוני וההיסטורי בין הקיבוץ למושב. היה מאלף להשיב לשאלות של אנשי ממשל וחקלאים יוצאי משטר קומוניסטי בעלי תודעה קולקטיבית מושרשת. אבל על זה נדבר בפעם אחרת.

הזמן חלף, הביקור הסתיים. האורחים עלו למכוניות, נפנפו בידיהם ונעלמו מאחורי האבק העונתי. "היה מוצלח", אמרנו איש לחברו וחזרנו כל אחד לשגרת ביתו.

 

סיפור מהעבר

הראל לוי
(בעקבות מאמר על מלחמת העולם הראשונה והצבא הטורקי באזורנו – מאי 2010):

לאחר שקראתי את העלון של המושב, אני רוצה לספר סיפור.

הייתי אני חושב בן 13-14 כאשר עבדתי בפרדס ליד תחנת הדלק עם אבי שמוליק, לפתע פגע הטרקטור במשהו שניראה כמו צינור חלוד. אבי אמר:"אין פה צינורות ברזל, בוא נבדוק מה זה". לאחר חפירה קצרה מצאנו דבר שניראה כמו פגז שהתפוצץ חלקית. שטפנו אותו במים והוא "ישב" בביתנו כקישוט בסלון מספר ימים.

אבי החליט שהוא ייקח אותו לבני פלד, שהיה מפקד ח"א באותם ימים, כדי לבדוקו לעומקו של עניין. שמנו את "הפגז" בשקית ויאללה לקריה בתל אביב. בהגיענו לשם הנחנו את השקית על השולחן ואמרנו לבני:" יש פה משהו, אולי כדאי שתראה אותו". דודי קרא לאחד המומחים של ח"א לתחמושת שייתן את דעתו על הדבר. המומחה קיבל זיעה קרה: "מה אתם משוגעים הפגז הטורקי הזה שהתפוצץ בחלקו עדיין חי". מיד פינו את הבניין והובילו את הפגז הישן להשמדה.

   << לעמוד הקודם
לעמוד הבא >>
   עמוד 1
עמוד 2
עמוד 3
עמוד 4
עמוד 5
עמוד 6
עמוד 7
עמוד 8   
   לאינדקס גליונות
לאתר בית-חנן