אמני בית-חנן
יעל אבן-כסף
Beit-Hanan Artists
Yael Even-Kesef
בחזרה לאתר בית-חנן
"זהות – היות זה עצמו"
דברים שכתבה יעל אבן-כסף לרגל פתיחת תערוכת יחיד שהתקיימה בסתיו 2002 בביתן האמנים בראשון-לציון
ציורי הם דרך ביטוי של ראיה ומחשבות אשר פותחות צוהר אל מרחבי הריקוד הפנימי של ה"אני".

ביצירותיי אני מנסה להגיע לביטוי הריתמוס באמצעות משיכות מכחול ספונטניות, של קונטרסטים בין גוונים וצורות.

משיכות עבות מול משיכות רכות, כתם חם לעומת כתם קר – תהליך של יצירת ניגודיות והרמוניה בקומפוזיציה שהיא אמוציונלית, סימבולית ושכלתנית.

בציורי סימנים המפנים את הצופה אל שאלת היסוד הראשוני, המרכיב את הישות והזהות.

השותף לשפתי יוכל להפליג אל מעמקי המחול הצבעוני של תווים – הטווים מארג רקמתי, ראשיתי של הזהות – האנושית.

יעל אבן-כסף

"זהות – היות זה עצמו"
מדבריה של שרה זילברשטין, אוצרת ביתן האומנים בראשון לציון בפתיחת התערוכה במוצ"ש 26/3/2000:
נפתח תעודת זהות ונראה מהם הפרטים הנמצאים בה?
התשובה: שם פרטי, שם, מין, שמות ההורים, מצב משפחתי, ילדים, אזרחות – לאום, כתובת, ארץ מוצא, תאריך לידה, צלום.

כשאמן קורא לתערוכתו זהות עלינו לבדוק את תעודת הזהות האומנותית שלו ולראות מהם המקורות שמהם ניזונה יצירתו ואילו הם הדומיננטים ביותר.

כמובן שאין צורך להתעכב על כל הפרטים האישיים בתעודת הזהות הפרטית. יעל – האזרחות ישראלית אמריקאית לאחר שהות ממושכת בקליפורניה ולמודים גבוהים, MFA, ב-San Francisco Art Institute שבעיר סאן פרנציסקו במדינת קליפורניה.

המוצא – מקום הלידה ומגורים כיום מושב בית-חנן. חיים בסביבה פתוחה שיש בה מרחבים, שלוה של כפר, צבעוניות, קולות וריחות של טבע.

האבות הרוחניים –האהובים – ציירים שהאלמנט הצבעוני מרכזי ביצירתם. מאטיס הצרפתי וציירים אמריקאים השייכים לזרם האקספרסיוניזם המופשט כמו וילם דה-קונינג, רותקו, וכן ראושנברג שהתחיל כצייר פופ. בארץ למדה אצל הצייר שמעון אבני שהצבע מרכיב חשוב ביצירתו.

יש להוסיף שלימודיה נערכו בשנות ה-80 בארה"ב כשהתנועות הפמניסטיות פורחות והנושאים הנשיים מעוררים עניין.

ונתחיל במאטיס – ההשפעה אינה של נושאים אלא שימוש בצבע עז ונקי וכן ברעיונות מרכזיים אצלו ונצטט....

"אני חולם על אמנות של איזון, של טוהר, של שלוה, ללא נושאים מטרידים או מדכאים. אמנות שתוכל לשמש לכל אדם המשתמש בשכלו כגורם משקיט, בהתרגעות רוחנית בדומה לכורסה נוחה, שבה ניתן למצוא מרגוע מעייפות גופנית."

יעל למדה ויצרה באמריקה, שבה כאמור לזרם האומנותי הנקרא אקספרסיוניזם מופשט השפעה אדירה על אומנים רבים משנות ה-50.

אקספרסיוניזם – רגש, הבעת עולם פנימי, סערה, דרמה, אנרגיה - אמן מוכר ואן גוך.
מופשט - ציור ישיר שהוא מעין כלי הנושא את רגשותיו של האמן ואת התת מודע שלו.
התוכן נדחק מעט הצידה וחשיבות רבה לעצם תהליך היצירה ולמרכיבים הטהורים של הציור כמו פורמט, קומפוזיציה, צבע טקסטורה והעיקר ויתור על נושאים מוגדרים. הפשטה של צורות עד כדי טשטוש צורה מוגדרת המאזכרת דמויים פיגורטיבים.
אפיונים נוספים של יצירותיהם של האומנים האמריקאים השייכים לזרם זה בהכללה רבה ובתמציות.

  • - השפעה סוריאליסטית ובעיקר השימוש בציור אוטומטי שבו לעצם פעולת היד ערך בפני עצמו. (ציירי פעולה – בעקר ג'קסון פולוק, דה קוניג)
  • - ציורים בפורמטים גדולים מאד.
  • - תנועת יד גדולה רחבה הדורשת מאמץ פיזי ולא רק רגשי.
  • - יצירות טעונות באנרגיה, ברגשות, בספונטניות
  • - שדות צבע – לפעמים הפורמט הצבעוני הופך ליצירה סביבתית.
  • - לא תמיד יש עומק – פרספקטיבה – הציור אינו נגמר בשולי הפורמט ואפשר להמשיכו לכל הכוונים.
יעל הלומדת ויוצרת בסביבה מפרה ודומיננטית זו מחפשת את זהותה האישית.

מה קיים? מה שונה? מה נוסף?

קיימים שדות הצבע, הפורמטים הגדולים, ההפשטה, תנועות היד הגדולות, הספונטניות.

יעל מתחילה מרעיון כללי והתהליך הוא מסע על הבד, מסע אישי בתוך הפורמט ובעזרת המטען האישי, הצבע, המכחול, השפכטל, הידיים והקולאז' התמונה קורמת עור וגידים ומגיעה לידי מימוש.

תוך כדי יצירה נוצרים דימויים קטנים, נוספות שכבות צבע, מצוירים סמלים נשיים שמבט ראשון אינם נראים – יש לחפשם במבט שני ושלישי.

הסמלים הנשיים הגיעו לחשיפה ציבורית ע"י חוקרות בארכיאולוגיה וציון עולמה של האלה הקדומה ואלות מאוחרות יותר כשעל הממצאים ובעקר הצלמיות פוענחו החריטות והעיטורים כשפה נשית, שפת האלה. אילו הם קודם כל המשולש – סמל נשי מובהק שהגיע עד לנצרות (השילוש הקדוש), המשולש הכפול המסמל את האם הקדומה – (האלה האם) וכן את כוח היצירה וההולדה. הספירלה – מים זורמים אנרגיה כוח הולדה ושוב סמל של האלה והכוח הנשי. כמו כן יש מושגים וחפצים הלקוחים מהעולם הרפואי ( בגלל העיסוק כאחות). הלב, הלב הפגום – שיש צורך לנתחו, בדיקת הא.ק.ג, גזות רפואיות, 23 זוגות של כרומוזומים, הסמל לכרומוזום הנשי xx והכרומוזום הגברי xy. הדימויים הם קטנים וחלקם חרוטים, חלקם מודבקים, חלקם מצויירים בצבע שונה ויש צורך לחפשם ולאתרם.

הטכניקה אקריליק על בד או טכניקה מעורבת – כשלאקריליק נוספים צבעי אמאיל וצבעי שמן וקולאז'ים.

הצבע משחתי, ישר מן השפופרת, עבה, עמוס ומועבר על הבד בעזרת מכחולים רחבים, שפכטל וגם הידיים עצמם – האמצעי הישיר ביותר.
הצבעים הבולטים הם טורקיז ואדום, צבעים טעונים ביותר.
אדום – מן השמחה, החיים, הפרח ועד לדם – קשר לחיים.
טורקיז – שהוא צבע המכיל בתוכו את הכחול של השמיים והמים, הירוק של הצמחייה והצהוב של האור – השמש. הטורקיז גם צבע קדוש וצבע של קמע אצל עמים רבים – מאלות קדומות – כמו איזיס המצרית, המוסלמים והבודהיסטים.

כל צופה מוזמן לטול חלק ביצירתה של יעל. תחילה להתקרב לציורים ולחפש את הדימויים הקטנים, את הגיוון בהנחת הצבע, השכבות התחתונות המבצבצות מבעד לעליונות ואחר כך להתרחק, לנשום את המרחבים ולפרוץ עימהם לכוונים שונים ולמקומות חדשים.

שרה זילברשטין

PICT3815.jpg
PICT3817.jpg
PICT3819.jpg
PICT3821.jpg
PICT3822.jpg
PICT3823.jpg
PICT3824.jpg
PICT3825.jpg
PICT3826.jpg
PICT3881.jpg
PICT3886.jpg
PICT3887.JPG
בחזרה לאתר בית-חנן